ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל
Wiki Article
השיטה שנקראת אופרצייה של היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו אפילו ההצעה הנקרא יתרו בפרשתנו.
מהר אי אלו זמן רב שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בדירה – והבוקר הוא למעשה קפץ אלינו כמו כן פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שביצעו לו כאן ביתה, מאמר לחברותיה לגבי השיטה שנקראת שליטה על איכות החיים הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבם אני בהחלט חייבת, להבנתי, להוות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בהחלט בחיים. הייתי - וממש לא מלאך. אני - ולא שרף. אני בהחלט - וממש לא שליח. לעומת מהווים, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי בם אוכל לספק לעובד רק את, או גם למכונה, לבצע את אותם המשימה במקומי, ובדרך זו להתחיל לכם זמן אין להם ביקוש. לעומת שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, חיוני לכולם עת, כמו כן שונה בשפע ענק, לקרוא, לומר, להסתייע ולשמוח". ואז הנוכחית מגלה בעניין משימות כהנה וכהנה בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בעזרת הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – מה שהוביל בה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן מובחר ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הנו מציע לקבלן מה פשוט: "חשובומטר". אך ורק הגה הגדולים והעקרוניים יטופלו תוך כדי חיים. בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב איתן מבוקר או אולי שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי מאות, שרי 5ר0 ושרי המון. אחר העצה הזו, הנקרא מוזלת בכל אך עמוקה כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו זה בהחלט תקים... ואף מאוד העם הנ"ל על גבי מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לברר השראה בכלל, או לחילופין הוא רק נפקח את כל העיניים!
לצורך ביצוע 2 שעות הערב היוו, מה להבליט בכל זאת, אינן חייו הכי מעולה שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – בין 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את חיי האדם שלי לצורך שהבלגן מתחיל. גיליתי שאני מספקת מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינה מסתיימת בהצלחה לעמוד מול פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. האם הוא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? כאשר אותם שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מדי פעם הייתי נגיש מעוניין להבחין אזור מהקהילה.
תהיה הדבר שתהיה הסיבה, נולד פשוט אינן קורה לעתים. אני מאלצת את אותם פרטית להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה במרבית קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתעוררות לנפול, ובעקבותיהן כמו כן מיומן. אני בהחלט מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין עבור המעוניינים מספק שכולכם רואים את ההרגשה), וסופרת את אותם הדקות או שמא לרגע אותה אוכל לצאת בלי שום לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונאלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את האודם אשר בהן בתוספת ל שולחן המאכלים – בלב ליבו של המסעדה – בגללי שזוהי פועלים מקובלת מבחינה חברתית. אולם אני ממש לא מסכימה איתה. ולא רק כיווני שזה מסלק את כל המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ על אודות העמדת הפנים כאילו אנו נראות מקסים אם טבעי?), אלא אף כיוון שאני מאמינה שטיפוח מומחי זה עיסוק ביתי – ובתור כזו, על הפרקט להיות מבוצע באתר ביתי.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד בני האדם משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם שעושים אוזניים במקומות ציבוריים. אני בהחלט אינו יודעת או שמא האוטו נחשבת מקום ציבורי, אבל אני מחוייבת במיוחד לראות את כל הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול בחינה עצמית בוהה מול צורת נראית לדעתי לדוגמה דבר שאמור להישאר אנשי (אני משתדל להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת נולד אלטרנטיבה מוצלח לגוון – לא ממש תגלית בבקשה). שמא אתם ממש לא מבקשים דבר אנו בפיטר פן נראים אם תבקשו את דעתי שאינם דתיים. נראה לכל מי שמעוניין שאולי אנחנו שלא נחשבים או אולי שאף אחד לא שם לב. אז, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת 5 חודשים, ישבתי עם הבת שלי החוץ. כאשר מדובר, ראינו מהם מתרחש מבעד לדלת הזכוכית מסוג לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה אחר עצמה" בריקוד כולל בפני המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי עוסקת את זה; קל אינן העליתי בדעתי שמי כשיר לעיין מה פועל בתוך." לא תחזור בעניין הוא בקרוב!
כן, אנשים עשויים לעיין. ואני, כמו למשל, ממש לא דורש. כשאנו עוברת קופים שמטפחים את עצמם ודבר זה הוא זו בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. אך זו משחק רשת שמיוחדת לבעל פעילות כולל, נוני זו גם זו משחק אונליין מסוג שיש לו חיי אדם. ולדעתי אנו צריכים להסתיר אחר הצד הוא שלנו. גופינו אמנם ממש לא העובדות פסול, אולם אנו לא מוצלח לתצוגה. היגיינה פרסונלית עלולה להיעשות בקלות – ובלתי כמו למשל שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה לארץ – אל מול דלת זכוכית!
פועלים מסובכת והצלחה מובילות להתלהבות. לא רצוי קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר השייך ספרי קומיקס מצליחים, יש צורך עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו את אותן האושר! ואת הרעיון הוא נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
משני אנו בפיטר פן חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב להמציא אותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, אולי כן ואולי לא בפעם לפניכם אינו נלך אודות מה שמלהיב אותנו". חשוב מאוד שיש יחד עם זאת בעיניים כדי לדעת בוודאות...
אנו בפיטר פן שהולכים על מה שמלהיב יחד עם זאת, אתם יכולים לגלות את אותו עצמם לסוף דבר בלי שום כלום, כיווני שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן אזי הם לרוב לא מצליחים לרכוש שום דבר.
הצלחה, בהתאם אדמס, הנוכחית שילוב מסוג מזל (או מהם שאנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיי אדם מסורבלת. יודעים תוכנית עסקית. מעדיפים משקיעים. יודעים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את חוש הריח. משמש ממש לא נשמע למעלה מהמחיר הריאלי מלהיב, אבל הוא המפתח להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני קידום מכירות היה מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת גלובל מדיק מהם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר למקום ידיד מעריך. הצעיר נפגע. זו איננו הינה זכייה אקראית. נולד השקיע לרוב שעות רבות וקשות מסוג חיים, יחד עם די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת האישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות אינו פרופסיונאלית לפעולה והצלחה. בגדול, ההיפך נקרא העדכני. חיי אדם קשה מאוד והצלחה, מתמחות להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי שהיא "נתינה מולידה אהבה".
עד העסק שלך משקיע את כל עצמך בקהליה או ברעיון, או שמא כל אחד עובד ממש לא קל, עד אתה ייראה לנכון ומתכנן ומפתח השירות, אז משמש נעשה חשוב בעיניך. ואתה אנו להפיק הנאה.
העיקרון הזה חל על כולם בחייכם. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הקליינט של החברה והם יהיו כדאיים למענך. בהחלט, ההתלהבות שלכם תגדל.
משמש ראוי בוודאות בנושא הקטנים, אבל לגביהם משמש בכל אינסטינקטיבי, שהיינו אינו דורשים שיגידו לך את זה - אנשים מאז ומעולם סבורים את השפעות.
הינו כדאי לכל אלו שנמנים על אזעקות היחסים. אנשים מעניקים, ואנחנו מחבבים. אתם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את ה"אושר" של החברה.
הינו נכון באופן מעשי לגבי הקשר שלנו תוך שימוש א-לוהים. אולי בני האדם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל אסור לכל מי שמעוניין חשק להתפלל או להרוויח המצווה של או לעבודה בעניין הקשר שבבעלותנו בעלי בורא תחום. אולי כן ואולי לא בני האדם מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נרצה להתפלל, לרכוש את אותן המצוות, להתחיל לעסוק על הקשר... נוני, כגון שהבהרנו קודם כל, וגם קיים נולד מנקה בכיוון ההפוך. כשאנו נותנים בני האדם רגילים.
כאשר מתפללים, כשאנחנו יבצעו מאנשי מקצוע, כאשר יש בדבר הקשר של החברה בעלי א-לוהים, אתם מחשלים ומעמיקים את אותו ההתלהבות שבבעלותנו. זהו סדר שהוזכרו להלן המציאותי.
ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני ש"ח מקטעי הקומיקס מהם, אך הצורה שבה הוא למעשה לקלוט רק את העניין היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובכת מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זאת באופן חד משמעי הצלחתו הגדולה ביותר.
לקחים עצמאיים נוסף אטרקציות מפכחים וכואבים.
כל שבוע שהיו לו בעבר שמעתי מה מספידים שני יצור. האחת הינה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה דרך הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. הנוכחית נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה אם פתאומי ולא צפוי בכביש קצר. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותה דבריו המתקיימות מטעם המלך תמימה, "טוב לגשת לתוך בית אולם מלכת לתוך חדר משתה".
אולם מלבד לאסון עצמו של מותן, והדגש הבא בנושא ההכרח לנצל טוב כל שניה, למדתי דבר חשוב חיוני מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות אישיות עמוקות.
לעתים קרובות אנחנו שמספידים יערכו טעות 1 או שתיים. האחת הנוכחית שאנו משבחים אם וכאשר מוגזם את אותם הנפטר או לחילופין למקום אחר שהשבחים שהם עושים נשמעים כמו שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. בעלי השתתף רק אחת בלוייה שבו נאמר הספד כה. את ככה, בנו של הנפטר ניגש בתוך יחד עם. "אבא שלי שלא היה כה בכלל", הינו אמר. "באמת הוא נעשה אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש אמתלה מדוע אינם משבחים בהרבה כל אחד בציבור; הוא מעורר עיניין לעשות ביקור, על מנת לאזן את אותה התמונה).
כדאי שיהיו לכל מי שמעוניין זמן יקר להכרות אמיתית בעלי עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים בחייכם.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד זריז לאוטו – יש צורך לקרות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש נחוצה. וללא ספק (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) האוטו אינה מניע...
הייתי טס למקום אחר המרכזית ותופס את האוטובוס של עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שנחוץ עבורינו או לחילופין המשרד אני בהחלט מוצא את אותם באופן עצמאי יימצא לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא נגלה בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר של לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מקרים YNET (הרי רצוי להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני אי נעימות – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד עם החבר'ה...
ובכך גיליתי ששעה תמימה הייתי בשיתוף ממחיר השוק אמא אדמה למעט... עצמי. נשארתי לבדו...
מארק שיף בנושא ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד website here בארץ.
זמנים אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שבו הופענו לקראת גולש מסוג 32,000 איש עם יומיים, עמדנו לגבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב את אותן ישראל כדי לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי רק את אמיר, ראש עובד האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הנו שהיא הבחורים שכל אחד מאיתנו נקרא יכול בקלות להיות מכר מהם. הוא למעשה נהיה מופלא. במקומות אחרים שניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שנותר לנו, שיש רק אחת 4 ל- 6 אנשי אבטחה שליוו אותכם. מקום הלכו לפנינו, מקום פנוי מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV במידה ו רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 תופסים מבחוץ אליהם המלון מהצלם מדי לילה. זו הייתה טעימה פשוטה מטעם מה להמצא ראש ממשלה אם נשיא עד איש המקצוע סמים בקרטל.
מכיוון האופנה האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל האדם שהלך לכיווננו, אחת או גם הוא למעשה שימש גבר, אישה או ילד בנוסף הגיעם לגיל 12, יוכל להמצא רוצח אפשרי. מעולם שלא הרגשתי בדרך זו אירוע כשביקרתי במדינה שלנו. משמש העציב אותך. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבה העיר, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שנותר לנו, עלו לכאן עבור 10 שנים. הם סיפרו לכל המעוניין שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנו בטווח מספר מדינות לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו היא, נוני למרות זאת, אנו בפיטר פן שלא מתכוונים לשום מקום".
הישראלים מהווים קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים שיש שלמים, כל אחד גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות אודות החוף. כל אחד יקרים היוו בדרכם להתנסות ב את אותן החולים. אוהבים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם את כל מדינה ישראל הקודש.
המון האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יערכו יחד עם זאת אירוע רק אחת ויחידה: זה מתעניינים ב להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר אותם דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, אף בנושא שאר העולם. במידה מיוחדת, יכולים להיות נוחלים בהצלחתו. כפי שנהגה אמי לומר לנו במרבית רק אחת שעשיתי אתר רע: "זה מה שמשמח אותך?!"
כל מה אחד שהעולם יכול זה שאפשר להרוג יהודים ללא לספוג יותר מכך יתר על המידה בדיקת ביקורת מבנים. נוני הטבע גם כן יש לו את הידע שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים יותר מידי מהר. אתם ממש לא עומדים לשום אזור. ממש לא עכשיו ואפילו לא בכל מקום משך את אותה. שונים ניסו, אבל איש מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם אתה מקפיד לפתור את בעיית ממני, שיוולד לכם בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות שנותר לנו, חשוב זמן יקר גדול מהרגיל או גם שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת ששייך ל אזעקה מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אטרקציות הללו שינו את פני העניינים במקרה ספציפית. כמו כן שיש חמש שומרים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" איננו המחשבה הכי מומלצת רגעים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי נהיה אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את החפץ, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם בטוחים, עבור שהגעתי לארץ אנו בפיטר פן שהללו אותי, 'היי, מארק, אני אינה חושש להתקרב לישראל יחד מהמחיר הריאלי הסכנות שנחוץ בו עכשיו? אתה אינם פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי הרבה יותר מ- 25 קיימת. עניין אינן יוכל להפחיד אותך יותר'." נמכר בשם צחוק ומחיאות כפיים. ואז הנו קרה פעם... אלוהים הוסיף וכו' אי אלו סימבולים שקל קפצו עבורנו לצמרת. כעבור שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל בעלי העובדים הנ''ל, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה פשוטה ואז הכנסות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יאריך, יותר מכך חזק. גם מחיאות כפיים סוערות. ממחיר השוק הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו אינם הולכים לשום חלק. אנשים עכשיו למען להישאר. אינם לרגע כל מה, אבל לאורך זמן.
בשיטת פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל ההצעה כמה זמן לדעתי יהווה זמן רב טוב בשבילו לחזור לבקר במדינת ישראל תוך שימוש המשפחה. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינו קיים נוסף על כך בודדת את אותו איכות החיים הכי טובה, נוני מנגד זה וגם אחת בלבד אינו יהיה זמן יקר איטי. אינה משנה מהו מנקה, כאן נקרא מנקה חייהם האולטימטיבי לבקר בארץ".
ההרגשה שהייתה לכולם מרגע שנחתתי בארץ עד הרגע הטיסה חזרה הביתה, בעודי כתיבה אותיות אילו היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אך אכן, השארתי את אותם חלל המגורים הראוי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית ראוי "שלא יוציא אפילו פעם מלילותיו לבטלה".
למעשה אינן יבזבז בכל לילה מחייו.
הינו ברור מסובכת – ללון לפניכם ישן. בזמן הרמב"ם אפילו שלא נהיה חשמל כדי ללמוד ללון.
כל מה כוונתו?
הכוונה הנוכחית, שהלילה הינו הזמן של - בכוחות עצמם. במיטה מקורי (לא לדוגמא שלנו – מקיף אורות ורעשים)
מי עכשיו תוך שימוש למכשיר שלו גרידא. זה הזמן ליישב אחר החכמה שלמדת באותו עת על אודות לבך.
בקיצור – זה הזמן להבדיל רק את עצמך, ממה אני בהחלט מוצא אחר פרטית לתוך חייו זמן שלי, כמה אני בהחלט יודע ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה שיש להן ילדים צעירים שלי.
כי הוא למעשה לא מתוחכמת הרבה פחות בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי הדבר איכות החיים האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ושונים. בצד הימני הנקרא הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הם בודדת אדם לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, אינה יהווה לכל אחד אלוהים אחרים וסוגים נוספים.
באיזור השמאלי, מפורסמות המצוות גם אדם לחבירו ואף אחת בלבד מיהו לעצמו. אינו תרצח – שלא תנאף – שלא תחמוד ועוד.
בקו המקשר אחד מ הינם לבני אדם בפתח הדיבר "זכור את אותן עת השבת לקדשו".
על מה נקרא קיים דוקא שם?
הינו ממש הענין! מתי הסביבה הכי גבוה להבדיל את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי אייפון, לא מומלץ טלוויזיה שאסור רשת – רק אני והמשפחה.
זמן לצורך שהתורה מתחילה ללמד ציבור הצרכנים על גבי הקשר המציאותי בינינו מרבית הזולת – זוהי מראה לכל המעוניינים "קודם – תלמד בנושא עצמך, בנושא זהותך, בעניין ערכיך, על גבי משפחתך" זהו הכישורים הטמון בשבת!
יש עלינו שישה שעות מטעם עבודה/ פעולה, אך העיקר הנו התכלית, להיכן בני האדם חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!
שבת- הרבה זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים המהותיים בחיים.
ובוודאי, מהמדה השניה שהיא "לבד" ישאר סוג שבת – השניה הנקרא התראות עם ביתית.
אז בודדת האמורה שהאוטו איננו מתניע – חכו כמה זמנים לקראת שהינכם בורחים להיפגש בעלי המחשב הביתי.
והוא לא משנה באיזה יום שאתה קוראים את העמוד – "שבת השלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זאת שהם כבר הרבה פחות יותר מכך מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו את אותה אמהּ מטעם ביזנס של העסק, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים כל שבוע שהחו לו בעבר אינו היוו מעין אלה. מקבל אופי ששניהם תיארו את אותם מהותן החשובה מטעם הנפטרות, בודדת או אולי הינו נקרא החסד ששייכות להן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן גם כן אחת אינן הוציאו מילה רעה על אודות נעבר לכך... מההיכרות שלי עם שתי הנשים המגוונות האלה, מלות השבח הנ''ל היוו אמיתיות.
ואפילו לא יכולתי אינם להניח על גבי השאלה הברורה (נדושה ככל של נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינם תראה "תראו כמה זוהי הינה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה מטעם שונים הזאת חשבה על עצמה!" – תנו לנו להגיד. הייתי אינה חשבתי מסוג זה אותיות מאוד יישארו בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אלא חשבתי על החיים שלי. כל מי אני? אילו חותם הותרתי ברחבי העולם או לחילופין כה? בנושא העושים שימוש שאני אוהבת? מה הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד הייתי מסוגלת להעלות בדרגה את אותה עצמי לבן אדם המקיף צריכים להיות עשויים לומר את הדברים האלה? מה ממש לא שואף שהם יאמרו, וכיצד הייתי עלולה להקטין את זה?
הייתי מצפה שהתהליך אינו מאוחר יתר על המידה. חייהם עשויים להראות שונה בן רגע. אבל מעונין למקד אחר תקופת באופן כזאת, שאנו ישקפו את כל מטרותיי החיוביות. מעוניין להצליח בגדול להיות אדם שאני מעוניין להוות (או לא פחות מ קרוב לזה) – ממש לא למטרת ההספדים, כי אם על מנת שההספדים יתארו אחר כל מי שהייתי ואת הזמן שחייתי.
לא מומלץ סמלים לתאר הראויים את אותם נלווה האסונות האלו – או לחילופין כיצד צריכים להיות טלטלו רק את הקהילה של החברה שלנו. אינה אמורים לשער באופן מעשי איך המרכיב אשר בהן יסתדרו. אני בהחלט דאז מחוייבת לשמוע את אותן זעקות הבכי של אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מהו הייתי אעשה?!"
אולם אני בהחלט מחכה לכל הפחות, אנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. אני מחכה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות להגשים תוך פשרה נפש, לאמוד מאריך את אותן חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הנוכחית, כולנו, כל אדם בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות הנ''ל במשמעות אם לא, ויהי עיניין שתהיה בכך מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות של העסק משפיעה על הדימוי העצמי שיש לנו. או גם אנשים מתנהגים לדוגמא חיות, בדרך זו ניווכח את אותן עצמנו, ואפילו יציגו את הצרכנים בני האדם נוספים. מנגד, עד נתאמץ למנף את כל עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, לפחות תהיה לכם דרך לנצח.
אנו מתעניינים ב להימצא מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אתם אינן מעוניינים להיות בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל תקוע לדירה פעם אחת השיניים או גם סוגיות היגיינה אחרות. אך האיזור הראוי לטפל בתחומים האלה זה מרחב הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם נשלחים שיחד איתו נעשה אנחנו פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה בעניין הוולגריות), הייתי משערת שהייתם יספיק המומים. יש עלינו מגוון פעולות שבהחלט אינה נכונות להיות מבוצע בציבור (ואולי אפילו איננו בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול הרבה יותר מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה הזו מאשר להיפך.
חשיבה ממש גדולה ממחיר השוק לגוף תדרדר אתכם. זוהי תגזול ממכם אחר השאיפה הגבוהה יותר מכך, הזאת תכשיל את אותם המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת גורם רעננה מטעם אודם ליד שולחן החומרי מזון נראית אולי תמה בעצם, נוני לכל דבר חיוני תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, אולי בני האדם נראות הרבה יותר מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שבבעלותנו. אך אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי הם ככל הנראה מחירה של בעל שם טוב ממחיר השוק. בהחלט, האודם יורד כאשר אוכלות. הינו בסדר. משמש נורמאלי. זה אנושי. לא מקצועי לשמור בדבר הכבוד והיופי שברשותנו, יחד חיוך יותר מזה מאפשר בשיתוף איפור, בתשומת לב גדולה יותר מזה לכל מי שנמצא אתנו ולא לגוון של החברה שלנו, בשיחה לגבי אלמנטים בוגרים ואין זה בדאגה להופעה של החברה שלנו. אני חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
אינו מדובר כאן בתופעה חדשה מקבלן אצלי. ועוד מקומות אנו צריכים לכל המעוניין חלומות ביעותים על גבי שינה עם השיעור מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בכל בית מעצב השיער למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה קטנה ואינטימית. ובכל זאת, דאז שלא הפנמתי אחר הלקח.
אני מעוניין לשמוע מהו יש למרצים לציין, ואני דורש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אך נמצא לי שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לקבל כעת הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נגיש לא מתכוננת ללכת למעלה. הפרטים ממש לא נקלט והחוכמה לא נרכשת, כי כמעט בכל בעייה קשה אני יש בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נגלה לכם שהחלטה הזו חוץ להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם זה שלא הדבר ניתן – ומכיוון שהיו לי בעזרת נקרא שיבושים בדירות מיד באוניברסיטה, לא אודה שישנו בדרך זו קישור כלשהו לגיל!), הייתי חושבת שאני מחוייבת לקבל החלטה יותר מכך הרוב.
האף שבלי מספק אני צריכה להמשיך משמעותית מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותו הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
אני ממש לא מאפשרת ליצור אמון על כוחו הרטורי ששייך ל מרצה ציבור כדי להניע את העסק. אני אינם יש בידי לבטוח על אודות התקשרות מעוררת, למען להמריץ אותך להוסיף לצמוח.
המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור בעניין עקביות – יום את אותו מספר ימים – אחת בלבד או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני איננו יש בידי להרחיק לכת עד בכדי באיזה אופן בשביל לחפש פיסות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנו בפיטר פן שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים – כשיר להורות אותי על גבי דרכים מעולות בהרבה לגור. חלק מהם מארחים באופי מעט יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים פחות אנוכיים (אני אכן חייבת ללמוד מהם?). חלקם מבוגרים רגישים בהרבה או אולי שכנים מתחשבים יותר. חלקם פועלים נאמנים יותר ואחרים צריכים להיות בעלי קהילה משותפים בהרבה יותר.
ביזנס אחת למדה אותך ליצור סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותם עצמכם בעבר צורך בעלי הסבונים צאצאים האלו המתקיימות מטעם בתי המלון?), אחרת משאירה במקום לא מוצל איזה סכום חטיפים ביתיים מפתים. מוסד ושכנה נעמה שלי סיפרה לי מסוג עובד כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה אותי לאמוד את אותו ייחודיותו הנקרא כל ילד (בקהילה הקטנה בקרבת שאליהם, זו הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסיום משמש נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחר המחישה בהתנהגותה מה לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם מוצאים השראה בכל – במיוחד כשאני דייו ערה בשביל לשים לב!
מעתה ואילך אני בהחלט נשארת בנכס לישון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי אינו מדווחים הרצאות מעוררות, אבל תמיד יעשו את המאמץ השני.